שלושה דברים שאנחנו מתחייבים אליהם
מהמעבדה למטבח
ממצא שלא משנה שום דבר בבית הוא טריוויה. כל ממצא שאנחנו שולחים מגיע עם מה הוא אומר על מחר בבוקר.
לכל טענה יש מקור
אם מחקר מצא קשר ולא סיבה, נכתוב את זה. אם המדגם היה קטן, נכתוב את זה. ממצא שמוצג בלי המגבלות שלו הוא לא מדע, הוא שיווק.
גם מה שהמחקר לא אומר
לא "מחקרים מראים". שם החוקרים, שם כתב העת, והשנה. אם משהו נשמע לכם מוזר, תוכלו ללכת ולקרוא את המאמר בעצמכם.
ככה זה נראה
שני ממצאים לדוגמא - שימו לב לשורה האפורה מתחת לכל אחד
הפחד לא נעלם עם הגיל. הוא מתחלף
חוקרים באוסטרליה בדקו 910 ילדים ומתבגרים בני 7 עד 18. ככל שהגיל עלה, הפחד מעונש ומכאב ירד — והפחד מהערכה של אחרים, שיצחקו, שיחשבו שאני טיפש, עלה. החוקרים חזרו אחרי שלוש שנים ל-261 מאותם ילדים ומצאו את אותו כיוון.
Westenberg et al. (2007), British Journal of Developmental Psychology · 910 ילדים ומתבגרים אוסטרלים בני 7-18 · מחקר חתך עם מעקב תלת-שנתי · קשר, לא סיבה
קרוב לארבעה מכל עשרה ילדים מדווחים על חבר דמיוני
ניתוח של 33 מחקרים מצא שכמעט 23 אחוזים מהילדים מדווחים על חבר בלתי נראה שהם מדברים איתו. וכשסופרים גם חפצים שהילד מתייחס אליהם כאל חיים — בובה, שמיכה, דובי — המספר מגיע לכ-39 אחוזים. כלומר זה לא סימן למצוקה ולא סימן לבדידות. זה פשוט שכיח.
Moriguchi & Todo (2018), Merrill-Palmer Quarterly · 33 מחקרים, 7,622 ילדים מתחת לגיל 12, מיפן, ארה״ב, אירופה ואוקיאניה · מטה-אנליזה
מי כותבת את זה
יפית דניאלי, מטפלת רגשית באמנות (.M.A) ומדריכת מונטסורי מגיל לידה עד 6 שנים.
כל ממצא שנשלח ברשימה עובר דרכה — היא זו שמחליטה מה נכנס, מה יורד, ואיך מנסחים אותו כך שיהיה נכון וגם שימושי. העבודה הזאת נשענת על שני עולמות שלא תמיד מדברים זה עם זה: הפדגוגיה של מריה מונטסורי, והפסיכולוגיה של הקשר בין הורה לילד.
האתר של יפית
מה נכנס לתיבה
שלוש שורות, אייקון קו לכל אחת:
מייל אחד בשבוע. לא יותר.
ממצא אחד, לא רשימה של עשרה. עם המקור המלא.
ואם משהו לא מדויק — נתקן ונגיד שתיקנו.
להצטרף לרשימת התפוצה
הממצא הראשון יגיע אליכם תוך שבוע
