זמן מסך לילדים : מה שישה מחקרים מצאו על גודל ההשפעה באמת
הוא בן שנתיים, אתם צריכים עשרים דקות לבשל, והטלפון עובד. ואז מגיעה ההרגשה שאתם משלמים על זה במשהו שלא רואים.
זמן מסך לילדים הוא כנראה הנושא שבו הפער בין עוצמת הכותרות לבין גודל הממצאים הוא הגדול ביותר. שישה מחקרים — אחד מהם על כמעט שני מיליון משתתפים — מודדים את זה בפועל. שלוש התשובות המרכזיות שלהם לא נוחות לאף אחד משני הצדדים בוויכוח.
זמן מסך לילדים — מאיזו כמות זה מתחיל להיספר?
זו השאלה המדויקת, וביפן ענו עליה על מדגם גדול במיוחד. 7,097 זוגות אם-ילד לוו מגיל שנה, ובגילי שנתיים וארבע נבדקה התפתחות בחמישה תחומים.
חלוקת הצפייה בגיל שנה: 48.5 אחוזים פחות משעה ביום, 29.5 אחוזים בין שעה לשעתיים, 17.9 אחוזים בין שעתיים לארבע, ו-4.1 אחוזים ארבע שעות ומעלה.
מה שנמצא הוא מדרג, לא מתג. בהשוואה לפחות משעה ביום, הסיכון לעיכוב בתקשורת בגיל שנתיים עמד על 1.61 בקבוצת השעה עד שעתיים, ועלה ככל שהכמות עלתה.
ובגיל ארבע נשארו רק שני תחומים: תקשורת — 1.64 בקבוצת השעתיים עד ארבע, ו-**2.68** בקבוצת ארבע שעות ומעלה — ו**פתרון בעיות**, 1.91 בקבוצה הגבוהה. שאר התחומים, כולל מוטוריקה גסה ועדינה וכישורים חברתיים, כבר לא נבדלו.
שני דברים חשובים כאן. הראשון: המדרג. הקבוצה של פחות משעה ביום היא הבסיס, והפער מולה גדל בהדרגה. השני, וקל לפספס אותו: חלק מהעיכובים שנראו בגיל שנתיים נעלמו עד גיל ארבע.
זה מחקר עוקבה תצפיתי, וזמן המסך דווח על ידי האם.
אבל אולי הכיוון הפוך?
זו ההשגה הרצינית ביותר על כל המחקר בנושא זמן מסך לילדים: אולי ילדים שמתפתחים לאט יותר מקבלים יותר מסך, ולא ההפך. בקנדה בדקו בדיוק את זה.
2,441 אמהות וילדים בקלגרי נמדדו שלוש פעמים — בגילי 24, 36 ו-60 חודשים — במודל שנועד להפריד בין שני הכיוונים.
התוצאה: זמן מסך גבוה יותר בגיל 24 חודשים ניבא ציונים נמוכים יותר במבחן הסקר ההתפתחותי בגיל 36 חודשים, וכך גם מ-36 ל-60. גדלי האפקט: 0.06- ו-**0.08-**.
והכיוון ההפוך — שקושי התפתחותי מוביל ליותר מסך — לא נמצא.
זו הראיה החזקה ביותר בתחום לכיוון הקשר. וצריך לומר את גודל האפקט בקול: 0.06 ו-0.08 הם קטנים מאוד. הם אמיתיים, והם לא דרמטיים.
אז מה בעצם גודל ההשפעה?
כאן נכנס המחקר הגדול ביותר שנעשה בנושא זמן מסך לילדים ולמתבגרים. חוקרים אספו 102 מטה-אנליזות, שמאחוריהן 2,451 מחקרים ו-1,937,501 משתתפים, והכפיפו את כולן לאותה מדידה.
מתוכן, 43 אפקטים מ-32 מטה-אנליזות עמדו בסף הוודאות הסטטיסטית שהציבו. ומה שהתקבל: אפקטים קטנים עד בינוניים, בטווח שבין 0.14- ל-0.33.
לשם השוואה, זהו טווח שבו נמצאים גם קשרים שאיש אינו מתרגש מהם.
והנתון היחיד המעניין ביותר בכל המאמר: זמן מסך נקשר שלילית לאוריינות, 0.14-. אבל כשההורה צפה יחד עם הילד, הקשר התהפך לחיובי: 0.15. אותה פעילות, כיוון הפוך.
המחברים עצמם מציינים שני סייגים כבדים: סיכון בינוני עד גבוה להטיה ב-95 מתוך 102 המטה-אנליזות, ושונות גבוהה מאוד ברוב התחומים.
ההמלצה שלהם, כלשונה, אינה מספר. היא לשקול בזהירות את הראיות לגבי סוגי שימוש מסוימים — לא לגבי „מסך”.
והתפקודים הניהוליים — ריכוז, זיכרון, שליטה בדחפים?
זה החשש הספציפי שרוב ההורים מנסחים כששואלים על זמן מסך לילדים, וכאן התשובה מפתיעה.
מטה-אנליזה אספה חמישה-עשר מחקרים על 6,922 ילדים בגילי אפס עד שש, וחילצה מהם 44 גדלי אפקט. נבדק הקשר בין זמן המסך הכולל לתפקודים הניהוליים — שליטה מעכבת, זיכרון עבודה, וגמישות קשב.
לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית. לא בקשר הכולל, ולא באף אחד מהמנחים שנבדקו — גיל ממוצע, אחוז הבנות, סוג התפקוד, או האם החשיפה הייתה פעילה או פסיבית.
המחברים עצמם אינם מסיקים מכך שאין השפעה. הם מסיקים שצריך לבחון גורמי הקשר והתפתחות אחרים כדי לקבוע מה זמן המסך הכולל עושה.
אבל זו נקודה שחייבת להיאמר, כי היא סותרת את מה שנשמע ברשת. בקבוצת הגיל הזאת ובמדד הזה, המדידה המסכמת הקיימת לא מצאה קשר.
ומה עם מה שקורה במוח?
זו השאלה שמאחורי כל החשש, ועליה צריך לומר משהו זהיר.
אף אחד מהמחקרים ברשימה הזאת לא מדד מוח. מה שנמדד הוא התנהגות, שפה, ותפקוד — לא מבנה או פעילות עצבית.
קיימות סקירות של מחקרי הדמיה בתחום, והן מבוססות על מספר קטן מאוד של מחקרים. הן לא נכללו כאן, ולכן המאמר הזה לא מתיימר לענות על שאלת המוח.
מה שכן אפשר לומר: כשמישהו מציג לכם תמונת סריקה ואומר שזה מה שמסך עושה למוח של ילד — הבסיס לטענה הזאת דק בהרבה מהבסיס לטענות ההתנהגותיות שכן מופיעות כאן.
אז כמה זמן מסך לילדים זה בסדר?
וכאן צריך לומר את מה שהמחקר לא נותן. אין באף אחד מששת המחקרים סף שמעליו נמצא נזק ומתחתיו לא.
מה שיש הוא מדרג. במחקר היפני הקבוצה של פחות משעה ביום שימשה כבסיס, והפער מולה גדל בהדרגה — ובגיל ארבע נשאר משמעותי בעיקר בקבוצה של ארבע שעות ומעלה.
ההמלצות הרשמיות המוכרות — שעה ביום לגילי שנתיים עד חמש — הן החלטת מדיניות שנשענת על הראיות האלה, ולא מספר שיצא ממחקר.
מי שאומר לכם „עד שעה זה בטוח ומעל זה מזיק” מציג מתג במקום מדרג. ההבדל חשוב, כי הוא מה שקובע אם עשר דקות נוספות ביום קשה הן כישלון או לא.
מה המחקר לא אומר על זמן מסך לילדים
· אף אחד מששת המחקרים על זמן מסך לילדים אינו ניסוי בהקצאה אקראית. כולם מודדים קשרים, וגם המודל הקנדי, שהוא החזק שבהם בכיוון, אינו ניסוי.
· גדלי האפקט קטנים. במחקר הקנדי 0.06 ו-0.08, ובסקירת-העל טווח של אפקטים קטנים עד בינוניים. אלה מספרים שמשמעותיים ברמת אוכלוסייה ולא ברמת ילד יחיד.
· סקירת-העל עצמה מדווחת על סיכון בינוני עד גבוה להטיה ב-95 מתוך 102 המטה-אנליזות שהיא סיכמה, ועל שונות גבוהה ברוב התחומים.
· זמן המסך דווח בכל המחקרים על ידי ההורים, ולא נמדד במכשיר. הורים נוטים להעריך את זה בחסר.
· כמעט אף מחקר כאן אינו מפריד בין סוגי תוכן. „שעתיים מסך” כוללת שיחת וידאו עם סבתא ותוכן אוטומטי — וסקירת-העל מראה שההבדל בין סוגי שימוש הוא בדיוק מה שהופך קשר שלילי לחיובי.
· ואף מחקר כאן לא מדד את המוח. זו שאלה נפרדת עם בסיס ראיות דק בהרבה.
זמן מסך לילדים: חמישה דברים שנובעים מהמחקר
לצפות איתו כשאפשר — זה הממצא היחיד שהפך כיוון
זמן מסך לילדים נקשר שלילית לאוריינות, 0.14-, וכשההורה צפה יחד הקשר התהפך לחיובי, 0.15. זהו ההבדל היחיד ברשימה שהפך סימן, ולא רק הקטין מספר.
לחשוב במדרג, לא בסף
אין בשאלת זמן מסך לילדים מספר שמעליו מתחיל נזק. במחקר היפני, מה שנשאר מובהק בגיל ארבע היה בעיקר הקבוצה של ארבע שעות ומעלה. ההפרש בין ארבעים דקות לשעה אינו מה שנמדד.
התחום שחזר פעמיים הוא שפה
גם ביפן וגם בסקירת-העל, התקשורת והאוריינות הן שחזרו. אם מקצצים במשהו, זה המקום שבו יש הכי הרבה על מה להישען.
ולא להסיק מהפאניקה על התפקודים הניהוליים
במטה-אנליזה על 6,922 ילדים מתחת לגיל שש, לא נמצא קשר מובהק בין זמן המסך הכולל לריכוז, לזיכרון עבודה או לשליטה בדחפים. זה לא אומר שאין, וזה כן אומר שהטענה הנחרצת אינה מבוססת.
וחלק מזה מתקן את עצמו
במחקר היפני, עיכובים שנראו בגיל שנתיים בתחומים מוטוריים וחברתיים כבר לא נבדלו בגיל ארבע. לא כל פער שנמדד בנקודה אחת נשאר.
השורה שחוזרת בששת המחקרים היא זו: מה שנמדד כמשנה אינו „מסך” אלא מה שקורה סביבו — כמה, איזה תוכן, ומי יושב ליד. וגודל האפקטים, בכל אחד מהם, קטן בהרבה מהעוצמה שבה מדברים עליהם.
מקורות
Takahashi, I., Obara, T., Ishikuro, M., Murakami, K., Ueno, F., Noda, A., et al. (2023). Screen time at age 1 year and communication and problem-solving developmental delay at 2 and 4 years. JAMA Pediatrics, 177(10), 1039-1046.
Madigan, S., Browne, D., Racine, N., Mori, C., & Tough, S. (2019). Association between screen time and children’s performance on a developmental screening test. JAMA Pediatrics, 173(3), 244-250.
Sanders, T., Noetel, M., Parker, P., Del Pozo Cruz, B., Biddle, S., Ronto, R., et al. (2024). An umbrella review of the benefits and risks associated with youths’ interactions with electronic screens. Nature Human Behaviour, 8(1), 82-99.
Bustamante, J. C., Fernández-Castilla, B., & Alcaraz-Iborra, M. (2023). Relation between executive functions and screen time exposure in under 6 year-olds: A meta-analysis. Computers in Human Behavior.
Przybylski, A. K., & Weinstein, N. (2017). A large-scale test of the Goldilocks hypothesis. Psychological Science, 28(2), 204-215.
Nowicki, S., et al. (2018). Frontiers in Psychology, 9, 2032.
תגובות